אז כתבתי משהו קטן על מרשמים דיגיטלים   Leave a comment

התלבטתי מאד והחלטתי לעשות קצת הסברים על מרשמים דיגיטלים, כמו שאני מבין ורואה אותם.

אז, נתחיל בגילוי נאות.

אני רוקח דלפק באחת מרשתות הפארם. אני עובד בסניף שמרכז הארץ שעובד עם כל 4 קופות החולים. אני רוקח כמעט 11 שנים. יצא לי להיות רוקח אחראי לזמן קצר. אני חושב שהמידע שאני אספק פה מהימן ונכון, אבל יכול מאד להיות שהוא מוטה לנקודת המבט שלי. אני לא איש מחשבים, וחלק מהאספקטים הטכניים בנושא הם מעבר ליכולות ההסברה שלי.

כמובן שאין במה שאני אומר וכותב קשר למקום העסקתי. זו דעתי בלבד.

ועכשיו. מרשם דיגיטלי.

ב2011 ניכנס תיקון לפקודה המגדירה מהו מרשם שמאפשר חתימה דיגיטלית במקום חתימה ידנית. כלומר, במקום שהרופא יחתום ביד ובאמצעות חותמת דיו, הוא חותם על המרשם באמצעות המחשב. אני לא אכנס לדיון על איך ולמי מותר והגדרות רישומיות, אלא לומר שהגורם שמאשר שהמרשם אמיתי ולא מזויף נמצא בחיבור בין מחשבים.

אדם מגיע לבית מרקחת, המחשב בבית המרקחת מדבר עם מחשב שבו מאוכסן המרשם, מקבל אישור לאמיתות המרשם, וניתן לנפק את המרשם. בגדול, זה התהליך.

החלק המרכזי בתהליך הוא ההתקשרות בין המחשבים אשר מאפשר את אימות המרשם וחיבור המחשב של הרופא למחשב בית המרקחת.

מה הם היתרונות של מהלך כזה? עיקר היתרונות הם חסכון בנייר, ירידה בטרטור ונוחות מטופל ומטפלים. ברב קופות החולים היתרונות לא באים לביטוי. על החסרונות אני אדבר אחר כך.

אני אחלק את זה ל2 חלקים, קופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית חלק ראשון ובנפרד קופת חולים כללית כחלק שני.

קופות החולים מכבי מאוחדת ולאומית משתמשות במרשמים הדיגיטלים באופן דומה למרשמים ידניים. המטופל מקבל לידו דף מקודד, אשר מהווה גישה למרשם ספציפי במחשבי הקופה. זה אומר שהדף, למרות שהוא אינו מרשם לבדו (אין בו מקור אימות עצמאי) עדיין הכרחי על מנת לקבל את התרופות. לבית המרקחת חייבת להיות תקשורת חיצוני להתחבר למחשבי הקופה, אבל לא ניתן להתחבר מעבר למרשם המסוים. המטופל יוצר קשר עם המרפאה/רופא/ה/מזכיר/ה, מוכנס מרשם למחשב ונשלח קישור למטופל, והמטפול מדפיס את המרשם וניגש ישר לבית המרקחת.

רב היתרונות של מרשמים דיגיטלים לא קיימים במצב כזה בעוד שהחסרונות קיימים. המטופל עדיין צריך גישה לדף המרשם, למרות שלעיתים הוא לא צריך לגשת למרפאה לקבל אותו אלא מקבל אותו במייל להדפסה. קופת החולים חוסכת הדפסה של דף ומעבירה את זה למטופל. לא תמיד, אך לעיתים קרובות.

קופת חולים כללית עובדת במורה שונה. דבר זה נובע מצורת העבודה של קופת החולים מול בתי המרקחת שאיתם היא עובדת. בעוד שרב קופות החולים מבססים את העבודה על תשתיות של בתי המרקחת, כללית מביאה לבית מרקחת את המחשבים שלה שקשורים לרשת הפנימית שלה.

וזה אומר, שאם אני פותח גישה לכרטיס של מטופל, אני יכול לראות את כל המרשמים הדיגיטלים שלו ולנפק אותם. ואני לא צריך דף בשביל זה. מספק אותי הכרטיס המגנטי או דרך לעקוף את הנעילה הדיגיטלית. המטופל מתקשר למרפאה/רופא/ה/ מזכיר/ה, המרשם מוזן למחשב, הוא ניגש לבית המרקחת ומקבל את התרופה. אין צורך בדפים או בשלב נוסף.

יש לזה את היתרונות שרצינו למרשם הדיגיטלי. קופת חולים כללית משתמשת בצורה הטובה ביותר ביכולות של העידן דיגיטלי בשלב זה.

הכל טוב ונהדר, עד שמגיעים לכמה מהחסרונות של המרשם הדיגטלי. רב החסרונות מגיעים מכיון שהמרשם נמצא מאוכסן במחשבים של קופות החולים.

הבעיות נובעות בעיקר מכך שהחוק מחייב אימות של המרשם וניצול של המרשם בנפוקו. זה אומר שאם אין גישה למרשם ואין ניצול שלו, לא ניתן לנפק את המרשם. כך שאם יש מרשם של מאוחדת עם הרישום " בקופה בלבד", והמטופל מעוניין לקנות במכיר מלא את התרופה (המשמעות של בקופה בלבד היא ההנחה בקופה בלבד) אין אפשרות לנפק אותו, כי הדף אינו המרשם, הוא גישה למרשם ובמקרה הזה הגישה חסומה.

כל בעיית תקשורת, או בעיה אחרת המונעת הגעה למחשב של קופת החולים, מונעת ניפוק חוקי של המרשם, ושם את בית המרקחת במצב של אי ניפוק מרשם שהמטופל מרגיש שיש לו ביד. כי הדף הוא קוד גישה למרשם במחשב ולא מרשם בעצמו.

בקופת חולים כללית המצב חמור עוד יותר. מראש, המרשם קיים רק בבתי מרקחת אשר יש להם גישה לכללית, ואם הלקוח רוצה לקנות במקום אחר אין לו מרשם באופן מעשי. אם הקופה לא מאפשרת ללקוח לקנות את התרופה, בעצם העובדה שיש לו מרשם דיגיטלי הינה כאילו שאין לו מרשם בכלל.

רב הבעיות נובעות מכך שלבתי המרקחת אין גישה ישירה למחשבי קופות החולים, מסיבות כאלו ואחרות.

יולי 6, 2015 פורסם על ידי grumgenar ב-Uncategorized

ולפעמים   Leave a comment

לפעמים, לא בא לי יותר מדי. הרי אני יכטל לכתוב שעות על מרשמים, ועל העבודה שוחקת, ועל כך שאני לא יודע מה יהיה בעתיד.
אבל למה? מזה יצא אני מודאג, ואולי אשתי מודאגת, ואולי אנשים אחרים מודאגים. 
אני אופטימי. תמיד ובסופו של דבר, מבפנים החוצה. דברים ימצאו את דרכם לסיום חיובי.
וכרגע, חיים מרגע לרגע, עם רגעי האושר הקטנים.  
לא הכל טוב.
לא הכל רע.
חיים
הכל יהיה בסדר.
לילה טוב עולם.  המון זמן לא הייתי פה.  הכל השתנה, ואז הרבה חזר להיות אותו הדבר.
אולי אני אחזור.
אולי לא.
אין לדעת. 

יולי 2, 2015 פורסם על ידי grumgenar ב-Uncategorized

שטויות של בית מרקחת. עוד פעם.   Leave a comment

סתם אסופה אנקדוטית של שטויות שאומרים לי בבית המרקחת. 

 

טלפון מלקוחה. יש לכם בקבוקי מים חמים? מצטער גבירתי, אין לנו. צריך שיהיה לכם. החורף מתקרב.

יש לכם וולטרן? זה לכאבים, נכון? כן אדוני. בשביל מי זה? לבן שלי. הוא נגע בתנור החם.

אפשר בדיקת הריון? כמובן (מתחיל להראות את בדיקות ההיריון) יש לך איחור? לא, אתמול שכבנו ואני רוצה לבדוק אם אני צריכה לקחת פוסטינור.

למה אתה לא יכול לתת לי את התרופה, זה לא אחריות שלי שהרופא טעה פה!

תגיד, מה אתה יכול לתת לתינוק שלי? אני חושב שהוא קצת אלרגי (התינוק בבית. הוא דוחף לי תמונה של ילד חצי מנופח מהתקף אלרגי)

במה אוכל לעזור לך אדוני (דוחף לי סלולרי לפרצוף) קח דבר עם אשתי. 

בוא ממי, תן לי את התרופות שלי, אבל רק את המקוריות

היו לי הרבה יותר רק מאתמול. משום מה לא זוכר אותם כרגע. 

אני יודע שזה נשמע כמו קיטור מתנשא, ולא ממש אכפת לי.

סתם הציקו לי. 

ולא אכפת לי שזה סתם קיטור

 

אוקטובר 5, 2013 פורסם על ידי grumgenar ב-Uncategorized

משהו ממש ישן   Leave a comment

שכתבתי אי שם בעבר, בבלוג אחר.

——————————————————————————————-

היא ישבה באמצע השדה, מביטה סביבה. לעיניה היה מבט ריק.

בשדה הייתה חבורה של אנשים על הדשא. אך לא פסטורלים כמו בשיר.

ואז הגיע הגיבור, עם שיריונו המבהיק. והסתכל סביבו בחשש.

בספירה מהירה הוא ספר וראה, 10 אנשים מתים סביבה.

פה חסרה יד. שם חסר הראש.זו נראתה עבודה של יצור ממש אימתני.

גיבורנו האמיץ שלף את חרבו, וניסה לקרוא לילדה אל בין העצים.

בואי, הוא אומר, בואי אל המסתור.

אך הילדה המומה, ואינה מגיבה. שזה דבר מובן. הרי היא ראתה איך כל אנשיה נטבחים

וגיבורנו האמיץ מביט סביבו, לרמז, לסימן, לשריד מהמפלצת.

ומתחיל הוא לגשת אל הילדה הקטנה.

ובהתקרבו אליה הוא רואה חתך גדול בפניה. סימן לעבר, שישאר איתה לעתיד.

והוא שואל, ילדה קטנה, מה עשה את הדבר הזה. והיא מסתובבת לאט

ומביטה בו במבט עצוב.

והוא שומע לפתע רעש מאחור, ומסתובב במהירות, חרב ומגן מוכנים.

אך ההתקפה מגיעה מאחור.

 

היא ישבה באמצע השדה, מביטה סביבה. לעיניה היה מבט ריק.

בשדה הייתה חבורה של אנשים על הדשא. אך לא פסטורלים כמו בשיר.

 

 

היו שם 11 גופות. היא ידעה.

הרי זו היא שהרגה את כולם.

———————————————————————–

ליל מנוחה

ספטמבר 27, 2013 פורסם על ידי grumgenar ב-סיפורים

New year's resolutions   Leave a comment

  כן, אני יודע שזה היה לפני שבוע וחצי. 

וכן, אני גם יודע שיש אנשים שטוענים בפני שזה לא באמת ראש השנה. שראש השנה הוא בינואר.

זה ראש השנה שאני רגיל אליו, ראש השנה שמרגיש לי כ"ראש השנה". ינואר מרגיש לי כמו תאריך באמצע החורף. מה לעשות ככה גדלתי.

אז החלטות שנה חדשה. באיחור, כי לא יצא לי עד עכשיו. כתבתי דברים אחרים.

1)      לכתוב הרבה יותר. הכתיבה מוציא ממני דברים טובים, וגם אם אני לא עד כדי כך טוב בזה, זה עושה לי טוב. וזה לא יותר מדי משנה מה אני כותב. חצי סיפורים לא מוכנים, קיטורים על העבודה או בכלל, או השמצות של מתנגדי חיסונים. הכתיבה עושה לי טוב. היא מוציא ממני את הרעל החוצה.

2)      עבודה. אשתי אומרת לי שכשאני קורא הצעות עבודה, אני צריך לחשוב קודם לא האם הם יקבלו אותי, אני צריך לחשוב על איזו עבודה אני רוצה. וזו אחת הבעיות. אני לא יודע. אז אני צריך לחשוב מה אני רוצה לעשות, כי אני לא מחפש עבודה כי אני חייב משכורת בשביל שכר דירה. את זה יש לי. אני מחפש כי אני שוקל להתפתח. אז אני צריך להחליט לאן אני רוצה.

3)      תחביבים. מאד, אבל מאד הזנחתי את רב התחביבים שלי בשנים האחרונות. שזה בעיקר מדבר על עיסוי, אבל לא רק. הגיע הזמן לחזור לזה בשיא הכח. למרות שאת זה אני אומר כל הזמן.

4)      כושר גופני. כי חייבים אחד שיודעים שאין סיכוי. וכי אני מרגיש שאני באמת פדלאה. וכי אני באמת רוצה את זה הפעם. וכו' וכו. הכל נכון, ועדיין, אין סיכוי.

 

5)      אחרון חביב לסיום. חברים וידידים. אני גרוע בלשמור עליהם. הגיע הזמן שאני אשתפר. הגיע הזמן שאני אדבר עם אנשים שאני יודע שכיף לי לדבר איתם. שאני מקווה שכיף להם לדבר איתי.

זהו ניראה לי. אין ממש סיכוי שזה יהיה באמת. אבל נראה. ונקווה.

כמו כן, ניראה לי שכדאי שאני אתחיל לפרסם את הדברים האלו בשעות שיש סיכוי שאנשים יקראו. או, אולי לא. לא יודע.

שנה טובה אנשים. שנת קסם, שלום, אהבה ואחווה. ואולי גם קצת רווחה. אולי. שתקל על המסלול של שאר הדברים. 

ספטמבר 16, 2013 פורסם על ידי grumgenar ב-Uncategorized

for none should win   Leave a comment

As she entered the room, looking around, all eyes fell on her. it was a somber bar, and the people inside looked quite different from her. As she looked radiant, beautiful and clean, they all looked like the slams of the slams.
She smiled around. She used to be the center of attention. But that was not the reason of her amusement. Someone thought that these unseemly losers can be a threat to the Plot. As everyone looked at her, she moved to the bar and ordered herself a drink. The barmaid was a bit surprised, as she ordered a fine whiskey and not a blood drink, as everyone thought she would.
"So, people", she said, turning around to the crowd. "I was told you are gathered here to join my cause. But how can we deem that you are worthy? For it is a great honor to join the fight against our enemy. How did you come to decide you deserve?"
That speech wasn't accepted well, but she couldn’t care less. She smiled at the barmaid. "Dear, what untouched humans do you have lest on the menu?" the barmaid looked a bit afraid" We haven't much left miss, I'm sorry. I had to use almost all my stock for those patrons. What we have left is a 25 year old male or a 30 year old female. But the female is not a thin one miss."
She smiled at the barmaid "How old are you dear?" "19 and 10 Miss." "So young and with such an important job as this?" "The other ones were afraid to be here tonight Miss." "So they forced you to? Those evil ones" she smiles at her. "It is an honor to meet you Miss" the barmaid said, thou she didn't dare to look at her when she did.
With eyes still on the barmaid, a small smile crept into her eyes. "Underneath this establishment, there's a maze of tunnels. At its center, an artifact of power. Retrieving this artifact will require certain skills. Those who would bring it can come with me. I will leave here in 3 hours. Accompanied by some, all or none. And trust me, none of can reach and retrieve it alone. Oh, and as it is a trial of your abilities, waiting here to snatch it from whoever brings it to light, will result in the very slow death of the snatcher."
There was a rumbling noise as some of the vampires in the bar rose from their places and headed to the door. Some; but not all. It seemed it didn't concern her, thou. Still with eyes only on the barmaid. "Now, dear. Why don't you bring out the nice lady you keep in the back? You and I have some time here together, and I intend this time to be enjoyable for both of us."
The barmaid turned immediately around and started walking toward a back door, when one of the contenders said "Michelle! Come with me!" Michelle the barmaid froze. With a frighten look on her face, and turned toward him. The lady did the same, still with a small smile on her face. She looked directly at a large vampire, towering 2 feet above her. "I assume you are the owner here, right?" "Not of this establishment, just of her" he answered smugly, not noticing the danger he was in. "And you wish her to assist you in collecting the artifact?" "HER?" he said in contempt " she is only fit to amuse us on the way down, not for anything else" "and you assume that your amusement is more important than mine, I presume?" she waited a second but gave him no chance to answer "and you assume that I will work here as a waiting girl for the concurring heroes to return with their spoils of victory, manly man you, right?" he shuddered. Turning to Michelle, he said "stay here and serve the lady, Michelle. I'll be here to enjoy you after." With that, he went out the door.
She looked at Michelle with mild amusement. "Was that your maker, dear?" "Yes Miss" the barmaid answered, still apprehensive of the turn of events. "good. That makes things easier. Now please go fetch our meal."
Michelle went out the door as the last of the contenders went out in a blur to join the hunt. She sat at one of the tables, still amused from something.
She was one of the oldest vampires still in existence, thou most didn't know how old. She was rumored to be connected to the high council, to the resistance to the council, named the Plot, and to almost all the vampire high master of the last 500 years. Her name was lost to almost all, and she was called usually The Lady, or simply Miss. She liked being called Miss.
As Michelle came back with the human, she looked at the girl. It is usually hard to find such high potential in one turned so young, and one so unsure of herself. And that maker of hers! Such a weakling. How could he have spawned such a delightful one as her?
Lucky for Michelle, now she would be opened to her true powers, and true destiny. That thought made her eyes twinkle.
The human was naked but unharmed, and being led to the room didn’t appear to make her frightened or apprehensive. She had that innocent look in her eyes that said her mind was completely under the control of another. Interesting.
"Did you yourself touched this one mind, dear?" she asked Michelle. The girl flinched, prepared to be punished. "Yes, Miss. I did. I made her welcome all that comes to her, so she wouldn't be punished from the feeding, Miss." "she smiled at the girl. "I suppose your maker doesn't care for when you do that, right?" "No, Miss, he doesn't. But there were so many of us here, I was easier this way, to tend to the food." She smiled at the girl. "I want you to relax, Michelle. I am not going to hurt you, no matter what you do. Ok, there are some things that you'll do that would make me hurt you. But it won't happen because you are a smart girl, and because you and I are going to be friends."
"Come here sweetie." She said to the human. The woman walked to her. "Tell me your name" "Dona," "tell me Dona, are you a virgin?" "No" "and have you ever been with a woman, Dona?" "No" hearing that, she smiled.
"And you, Michelle. Were you a virgin when your master took you?" Michelle was startled with the question. "No, Miss. I lost my virginity 2 years before my rebirth" "that wasn't really a proper rebirth, dear. But trust me, we'll fix that soon" she smiled, as Dona reached her, looking at her with those trusting eyes, eyes that invoked many forms of hunger in her.
There was a knock on the door, and it made Michelle jump. She looked up from the woman toward the door and said in a pleased tone, "Enter."
The door opened, and a dark figured entered. It was hooded and cloaked, all in black, holding a magnificent and bloody sword in his hand. When he spoke, his voice was dark and somber. "it is done"
"oh, and we didn't even had a chance to eat" She said in a bemused voice. "I think we'll get it to go, Michelle. Come, bring Dona, we are leaving this wretched place."
Michelle looked from the hooded figure to her and back. "but what about the contest you had? All of those going for the artifact?"
She smiled to the child." There is no real contest. For winning is not for any of those. It is for the likes of us. The artifact was retrieved long ago, and all of those simpletons found their deaths. Come, Michelle. The night waits, and does Dona. And I have much to show you, now that we are freed of your previous master"
And with that, she took Michelle by her hand, and leaving the place, spared it no last glances.

ספטמבר 9, 2013 פורסם על ידי grumgenar ב-סיפורים

אז אני חושב לנסות לכתוב יותר   Leave a comment

לא כי אני באמת חושב שיש לי מה לומר, או שיש מישהו שיקרא. אני יודע הרי בדיוק מי יקרא את זה. (נשיקה).

כי אני חושב שאולי לכתוב יעשה לי טוב. בלי יותר מדי קשר למה אני אכתוב. הכתיבה עצמה אמורה לעשות לי טוב.

וזה רב הזמן לא יהיה ברור, ולא ממש מוצלח. אבל זה יצא ממני וישפך לדף הריק. או לאייפון. או למחשב. תלוי מתי יצא לי לכתוב.

האמת היא שאין לי מה לכתוב. לא באמת יוצאת ממני תורה, אין לי ששרון כתיבה מיוחד, ובעבירת שלי יש שגיאות. אבל לפעמים יותר טוב לי אחרי, ואני מצליח לומר לסובבים אותי ולי מה שאני מנסה להגיד ייצר אוב בכתיבה מאשר בעל פה.

אז כתיבה it is.
ועכשיו אחרי שאמרנו כת זה, קחו חתולה אוכלת כרית. כי למה לא.

ספטמבר 6, 2013 פורסם על ידי grumgenar ב-Uncategorized

תגים: , , ,